לכבוד חג הפסח הרמנו כוסית והחלפנו כמה מחשבות על דף החברותא המצורף בנושא – “סדר ואי סדר”:
אחת המחשבות שליוו אותנו במהלך הכנת דף הלימוד, היתה המבנה הנוקשה של ליל הסדר לעומת הגיוון הרב שקיים בין מנהגי העדות בפסח, והעובדה כי הגדות חדשות יוצאות כל שנה.
ניסינו להבין מה קודם למה, הסדר הנוקשה או החירות המחשבתית? ובעצם האם ואיך הם מזינים זה את זה.
כשם שאומר תיאודור זלדין, במקור מספר אחת, זוהי הזמנה לשיחה.
פתחנו בבריאת העולם, בפסוקים הראשונים של התנ”ך ובמחשבה על מה קודם למה – הסדר או אי הסדר?
האם ניקיונות לפני פסח הם בבחינת סדר בעולם כפי שאלוהים סידר בבריאה את העולם והבחין בין אור לחושך?
ממה מורכב ה”סדר” ( היות הערב מסודר ) בליל הסדר?
ארבעה בנים, מכות שלקו על הים, סדר הערב עצמו – מתי אוכלים, מתי שותים, איך יושבים? הכל מוכתב בהגדה.
בצד השני של הדף ישנה דוגמה של עינת רמון, שכותבת מדרש נשי הממחיש את היעדרן של נשים מליל הסדר. היצירה הזו של הגות יהודית עכשווית היא תולדה ישירה של נוקשות הסדר. כלומר, הנוקשות דווקא היא מזמינה יצירתיות.
בטקסטים הנוספים באותו הצד, אנו רואים כיצד נושא העבדים איפשר ומאפשר לאורך דורות דיון על נושאים אקטואליים בתודעה הלאומית בארץ ישראל, וכיצד כל דור מסמן את הפרעה שלו ואת העבדות שלו בצורה שונה.
את הלימוד סיימנו בשירה של גלית חומסקי, המחזירה אותנו אל רעיון הסדר האי סדר, והחזרה אל הסדר האנושי הבסיסי של בראשית.
כפי שהיא כותבת, המסירה הבין דורית, העבר וההווה הם למעשה הלו”ז של ליל הסדר עצמו.
חג שמח!
