מואגנר ועד זילבר – דקלה ריבלין כ"ץ

הוספת תגובה

דיון סביב השאלה האם יצירה של אמן עומדת קודם כל בפני עצמה ללא קשר לאמן ומערכת האמונות והדעות שלו, עלתה כבר לפני שמונים שנה עם סירוב התזמורת הפילהרמונית הישראלית לנגן יצירה של המלחין ריצ'ארד וגנר. ב1938 התזמורת הפילהרמונית תכננה להשמיע את  היצירה "לונהנגרין" של ואגנר ב-12 לנובמבר 1938. מכיוון, ששלושה ימים קודם לכן התרחש "ליל הבדולח", החליט המנצח, אויגן שנקר, שלא להשמיע את יצירתו של ואגנר. מאז, לא השמיעה עוד התזמורת הפילהרמונית בישראל, בקונצרט פתוח לציבור והקבוע בתכנית הרפרטואר השנתית, מיצירותיו של מלחין זה. לא היה מדובר בהחלטה ממוסדת או מסודרת, משהו בתחושת הבטן של מנצח התזמורת וחבריה לא הסכים להשמיע יצירות בשל הקשרים של וגנר עם המפלגה הנאצית. לא היה מדובר במילים שנכתבו בשירים כנגד היהודים, או שמות אנטי יהודים ליצירות, הפילהרמונית החליטה לא לנגן את היצירה בגלל ההקשר האנושי שלה.

כנגד אייל גולן מתנהל בימים אלו משפט הנוגע לניצול המעמד שלו לטובת קיום יחסי מין עם נערות צעירות. בעקבות הפרשה בוטלה העונה הבאה של תוכנית הטלוויזיה המצליחה בה לקח חלק, כמו גם הופעות רבות שלו בישראל. פרשה דומה אך שונה נוגעת למכתב שפרסמה דילן פארו על וודי אלן. המשפט שחתם את מכתבה של דילן פארו, שהאשימה את וודי אלן בתקיפה מינית הסתיים בשאלה: Are you imagining that? Now, what’s your favorite Woody Allen movie?. אני אתן לבית המשפט להחליט האם מדובר במקרה אמיתי או לא, והאם אייל גולן אשם במה שיוחס לו או לא, אבל מה שבטוח במידה ואמנים אלו יצאו אשמים אעשה כל שביכולתי כדי לא לשמוע או להשמיע את היצירות שלהם.

כל השמעה של שיר של אייל גולן ברדיו, או הקרנה פומבית של סרט של וודי אלן, נותנת אישור ותמיכה ישרה ועקיפה גם יחד לאדם שיצר אותם. אנחנו מדברים כל הזמן על להפוך את החברה לחברה מוסריות יותר, טובה יותר, צודקת יותר, ואיך נוכל לעשות זאת אם לא נגנה את אלו הפועלים כנגד הערכים החברתיים הבסיסיים ביותר? אני מאמינה שכחברה מותר לנו לתמוך באלו הפועלים בצורה מוסרית, ולגנות את אלו שאינם. לא רק כדי שאותו אדם לא יחזור שוב על מעשיו, אלא גם למען "יראו ויראו".

שנית, יצירה של אדם אינה מנותקת מהקונטקסט בה היא נכתבה. היצירה מאירה את עיניינו בכל הנוגע לאדם שכתב אותה, והאדם מאיר את עיינינו על היצירה שלו. או במקרה הזה, מחשיך. השניים שלובים זה בזה באופן שלא ניתן לנתקו. כשאנחנו הולכים לראות סרט של וודי אלן, אנחנו חושבים על וודי אלן, מדברים על וודי אלן, ולרוב גם צופים בוודי אלן עצמו. כשהפילהרמונית הישראלית בחרה לא להשמיע יצירה וגנר, היא עשתה זאת לא בשם הנאמר אלא בשם אומרו. כאשר העניק אקו"ם את הפרס לאריאל זילבר, הוא בחר בחירה ערכית. יש משמעות ערכית להענקת פרס מפעל חיים והצבתו של מישהו כדמות מופת. ואף זילבר עצמו, כשעלה לנאום, דרש שלא להפריד בין האמן לבין היצירה. אדרבא.  מי שהוא האדם היוצר מצייר תמונה מאוד מסוימת של יצירותיו, והיצירה לעולם לא מובאת אך ורק בשם עצמה – אלא בשם יוצרה.

 אני ליברלית. אבל להיות ליברלית לא אומר שאני חייבת לקבל כל דבר שמתקיים בסביבה שלי, אלא להיפך, יש לי חובה לשמור על סביבה שמאפשרת קיום ליברלי. והדרך היחידה שאני יודעת איך לעשות זאת הוא להדיר את אלו המנסים לפגוע בחופש הזה על ידי פגיעה באחרים באופן פיזי או מילולי. אמנים זקוקים לקהל ולתמיכה ציבורית, לבחור לא להאזין/לצפות ביצירות שלהם זו הדרך שלנו לפעול נגד הפגיעה שלהם במרחב הציבורי.

אריאל זילבר הוא רק אחד מהאנשים שאני בוחרת לא לתמוך בהם, על ידי "אי צריכה" של האומנות שהם מייצרים.

הוספת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כל הזכויות שמורות © 2011 | Site by illuminea : web presence agency