נשות הכותל – הסרט "מעבר למחיצה"

21.10.2013 מאת

הוספת תגובה

[youtube]http://youtu.be/Zi1-1LtczgE[/youtube]
אלישבע קופרמן

הסרט הזה הוא עוצמתי ומאוד עצוב.

אני חושבת שיש כאן חומר חינוכי עשיר בשאלות על עמיות יהודית כמו:

 

 שלומית נעים נאור:

חוזקו של הסרט נובעת מחולשתו, הסוגה אנה ברורה, סרט זה אינו מציית לכללים של סרט דוקומנטרי או עלילתי יש בו קטעים שאינם ערוכים, יש את הפתיחה בשחור לבן  עם הקריינות הנשית שלעיתי נשמעת ונראית דרמטית מדי, ודווקא כי לא ברור לנו מה  זה הסרט הקצר הזה  דווקא בגלל הבלבול הזה מתגברת תחושת חוסר האונים והבלבול למול מה שקורה ברחבה בתפילת ראש החודש.

 נראה לי כי הסרט אינו מבקש להצדיק עמדה אחת או אחרת, אלא להצביע על ההתלבטות הקיימת.

הנרטיב של נשות הכותל לא מיוצג כאן – לא מוזכר שהן כבר 26 שנים מקיימות את התפילה הזאת, לא מוזכר כל הרקע המשפטי הסבוך בנושא תפילת נשים בראש חודש,  ושזו קבוצה משותפת של נשים אורתדוכסיות, קונסרבטיביות רפורמיות וחילוניות שמתפללות ביחד, אלא "רפורמיות".  הן נתפסות גם כדבר החדש, המפריע הטורדני, שיוצר סביבו חוסר נחת, הן האורח הלא קרוא.

 התמונה של החזנית המניפה את ידה כאילו ממבקשת שישירו בקול רם יותר היא כוחנית מאד בעיני ויש בה משהו מתגרה, שישמעו אותנו, שנפריע לאחרים.

ואולי זו חלק מהסיבה שהדמות המרכזית בסרט אינה חוברת לנשות הכותל. התפילין מפריעות לה, ומה עוד?

הכעס של הנשים החרדיות הוא נא, ישיר ו אסתטי הוא אמתי וכן. הוא מוצג ככעס של בעלי הבית שאורחים לא רצויים פלשו אליו. וזאת טענה שהסרט לא מתמודד איתה.

 בקיצור – למרות שהסרט לא "בשל" מבחינה קולנועית הוא משאיר הרבה אפשרויות שונות להבנת הבעיה, והחלופות השונות לפתרונה.

 מיכאל בן אדמון

אני חושב שהסרט אכן מעביר מסרים מעניינים ומבליט את ההתלבטות של האישה הצעירה, אך מצד שני הוא מאד לא רב-קולי. הוא מפקס את המצלמה על נשים חרדיות לבושות בסגנון מיושן המתפללות במבטא משנות ה… ולעומת זאת מתעכב כמה שניות ארוכות על בחורות יפות, מתפללות בשלווה…הנטייה לניתוח בינארי, דיכוטומי לא לרוחי משום שיש תחושה שלא נשמעים באמת שני קולות בעלות עוצמה זהה.

קל להציג את כל מאבק כמלחמה בין בני האור מול בני החושך, אבל זה קצת משטיח את הדיון. ואם נראה שזוהי אכן מלחמה מן הסוג הזה, אז יש לפחות לתת במה ראויה לצד האפל כדי לפרוס איכשהו את טיעוניו.

 דקלה ריבלין כ"ץ

החוויה העיקרית שקיבלתי מהסרט היא "הרעש" או הקולות המעורבבים שיש כל הזמן ברקע. אני מסכימה עם שלומית שאף אחד מהקולות לא מיוצג בצורה מלאה, לטוב ולרע, לא הרגשתי שהסרט הצדיק את אחת הקבוצות. הדוברת חלוקה בדעתה, היא סולדת מהרפורמה מצד אחד ( נשים עם תפילים! ) אבל רוצה מקום אחר לנשים הלכתית. היא עומדת בעזרת נשים, אבל הלב שלה בצד השני.

בעייני מה שבעיקר מוצג זו המחלוקת –הרעש –  וזה מה שהופך את זה לסרט טוב. זה יכול להיות קטליזטור מעולה לדיון, עם מידע נוסף על המחלוקת בהמשך של יחידה. לא הייתי משאירה את זה כפעילות קצרה עם הסרט בלבד.

 רובי גרינגרס

מיכאל – היה מרתק לקרוא את התגובה שלך על הסרט.

אני לא שמתי לב מי יוצא בצורה אסטתית יפה ומי פחות. למרות זאת כן שמתי לב להתפעלות מן ה"שירה המרגשת", מונח החוזר על עצמו בתגובות על הסרט של אנשים שאני מכיר בפייסבוק וטוויטר, שהיא גם חזקה מאוד ופולשנית ומפריעה לנשים שמנסות להתפלל בצד השני.

במובן הזה אני מאמין כי הסרט הוא מעניין בגלל שהוא מכיל ראייה רב-קולית ייחודית.

ספציפית מול קהל רפורמי, הייתי שואל אותם במיוחד על חווית התפילה של האישה החרדית.

כאן אנחנו חוזרים לשאלה המהותית עבור מי הסרט הזה הוא שימושי, ואיזה הנחות כל אחד מקהלי היעד הללו מביא איתו לחדר?

ולבסוף, אתה צודק בכך שאין קול מפורש שמתווכח עם חווית ההתפעלות בצורה משמעותית.

הוספת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כל הזכויות שמורות © 2011 | Site by illuminea : web presence agency