מחשבות על חינוך ורצח פוליטי, ומערך פעילות

13.10.2013 מאת

הוספת תגובה

השנה יתקיים יום הזיכרון לזכר רצח רבין בפעם השש עשרה. כל אירוע שחוזר על עצמו מידי שנה מציב אתגר חינוכי תכני, אך בניגוד לחגי ישראל המסורת התכנית של יום הזיכרון מתעצבת בימנו אנו. ואני שואלת את עצמי מה יהפוך את יום הזיכרון הזה לשונה מאשר ימים אחרים בעלי משמעות ערכית כמו הראשון במאי, יום העצמאות, יום קולמבוס? האם אפשר ללמוד משהו מרצח פוליטי? האם העולם למד משהו מרצח קנדי? מרטין לותר קינג?

רצח הוא פעולה חד צדדית, דיכוטומית כמעט. שמתרחשת כאשר הפעולה היחידה העומדת בפני אדם היא הפעולה הקיצונית ביותר. לכן אני חושבת שכמעט ואין חשיבות בלומר – אלימות זה רע, אין אדם שלא יודע שאלימות היא מעשה אסור. אין אדם שמרים יד או רואה יד מורמת וחושב שיש בכך מעשה צודק, ייתכן והוא יתעלם מן התמונה בגלל סיבות שונות כמו חשש, או אדישות.

לעומת זאת, בין הסכמה עם דעותיו של מנהיג ועד לרצח נמצא תחום אפור מורכב. התחום האפור הוא שיכול להכיל בתוכו מסר חינוכי בעייני, שכן הוא מכיל את המורכבות שעומדת בפני האדם ה"לא רוצח" השואף לעצב את ארצו עבור ילדיו, את ביתו. השלטים שפורסמו ברשת טרום הרצח, וטענו כי רבין רוצח, לא התכוונו לרצח מעשי שהוא עושה או עשה, אלא לתחושת כאב עד כדי רצח של המתנגדים לו, שראו את המדינה שלהם נגזלת מתחת לאפם.

אז מה נחשב לגבול ההתנגדות המותר? מה אפשר לעשות כשאתה מרגיש כי אדם או מנהיג, העוסק בנושאים שקרובים ללבך עד כאב, מקדם את התפיסה המנוגדת לזו שאליה אתה חותר. איך מותר לך להתנגד? האם הפגנה היא מותרת? ואם הפגנה זו יוצרת הרס לרכוש כדי למשוך תשומת לב עיתונאית האם היא מותרת? האם הפגנות של 24 שעות מתחת לבית של נציג ציבור שלא נותנות לו ולמשפחה שלו לישון האם היא מותרת?

האם גניבה מהשלטון היא מותרת? האם מרד תוך שימוש בכוח כנגד השלטון הוא לגיטיטמי? האם הייתם עונים על השאלות הללו באותו האופן אם הייתם חיים במדינה פאשיסטית? אם הייתם מיעוט מדוכא? אם הייתם אדם שחי תחת הנהגה שהוא מרגיש כי דורסת אותו ואת זכויותיו?

עד איפה נתן לעצמנו ללכת במצב של חוסר אונים?

על גלי המחשבה הזו אני מפנה אתכם למערך הפעילות של מקום על רצח רבין. לצפייה לחצו כאן.

 

הוספת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כל הזכויות שמורות © 2011 | Site by illuminea : web presence agency